<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ס"ת</h1>
<h2>דף יד.</h2>
גרסינן בשבת ידים הבאות מחמת ספר אותו יום גזרו עליהם טומאה משום דר' פרנך דאמר האוחז ס"ת ערום נקבר ערום, ואח"כ גזרו טומאה על ידים בין באות מחמת ספר ובין שלא מחמת ספר, מפני שידים עסקניות הן, וכל כתבי קדש אפי' תו"מ ומגילת אסתר מטמא הידים [ידים פ"ב, מגילה ח' ע"ב]. ואתשל מרב האי אי נאמר אסתר אינה מטמאה הידים, והשיב למאי הלכתא אצטריך לכון, מי אית השתא טומאת ידים בתרומה, אלא בדין הוא דלית הלכתא כשמואל דכיחידאי אתוקם והלכה כסתם משנה וכל ישראל חושבין לה בהדי כתבי ק'. מה דפרש רב האי דלית הלכתא כשמואל שפיר, אבל מה שכ' למאי אצטריך הך הלכה, כיון דליכא טומאת ידים השתא, לעולם אצטריך, דאי מגילת אסתר מטמא ידים מצילין אותה מפני הדליקה ואסור לאחזה ערום כשאר כ' קדש ונוהגין בה קדושה. והכי אמר רב נהוראי גאון כל כ' קודש אסור לאחזן ערום ודמטמאין הידים כס"ת.
<h2>דף עט:</h2>
וששאלתם האיך עמלים אצלנו בגויל, וכמה שוהה בסיד, וכמה שוהה בקיץ ובחורף, וכמה צריך לכל עור ועור מצואת כלבים, ואיזה קמח אם מחטין אם משעורין וכמה קמח וכמה ימים והאיך מטילים עפצים כך עושין, עורות יבשים שמשירין צמרן שוהין אותם במים כדי שיהיו רכים, ואח"כ מטילין אותם לבור העשוי להם ומטילין לתוכו מעט צואת כלבים בלא שעור ומעט מלח וסותמין פי הבור ומשהין אותן בקיץ יום א' ובחורף ג' ימים ולא יותר כדי שלא יתעכלו, ומוציאין אותן ובודקין אותן מפני הקרע, ואם יש קרע תופרו ומניחין אותן על מלבן של עצים המוכנים ומדיחין אותן יפה במים חיים ומביאין עפצים הרבה ושוחקין או טוחנים אותם יפה ונותנין לכל עור שליש ליטרא של בגדאד וטח מן העפיצים הללו עליהם מב' הצדדים ומזלף עליהם מעט מים ומעדיף למקום השיער עפצים יותר ממקום הבשר, ועושה כן לכל עור ועור פעמים ביום ופעם ג' טח את יתר העפצים ומעמידין בשמש כדי שיתלבנו ועוזבן עד שיתיבשו ומנפצם אח"כ וחותכן. וכ' רב האי הא דאמר רב [שבת ע"ט ע"ב] דוכסוסטוס כקלף מה קלף כותבין עליו תפלין אף אדוכסוסטוס, הכין איתי מייתינן מגלתא דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי, ומתח לי' עד דיבש, וקלף לי' עד דהוי תרין פסקי ומזדהר שלא ינקב, וקאי קלף לחודי', ומבעי' לקלף דהוי אפא דמגלתא מכלפי בשר בעפצי לשמה, והאי גיסא אחרינא דאיקלף נקרא דוכסוסטוס וכורך בו הפרשיות ומנח להו בקבעא דהיא שלוחא דתפלי. ואפא דמגלתא דהאי גיסא דאיקרי קלף הוא מקום שיער ומן גוואי דיליה כתבינן, ודאמרינן מזוזה על דוכסוסטוס כותבין במקום שיער... [צ"ל לאו במקום שיער] ממש, דאי הכי אפא דמגלתא הוא, והא הלמ"מ תפלין על קלף ומקום השער בכלל קלף אלא מאי מקום שיער מקום שנקלף הקלף משם, נמצא כותב כנגד מקום שיער, ובקלף שהוא חלק חיצון מהעור אינו כותב במקום שיער גופא אלא בפנים שכנגדו הסמוך לדוכסוסטוס, ובדוכסוסטוס כותב לצד חוץ בצד הדבק לקלף, אבל אינו כותב בצד פנים מקום שדבק בבשר. ודוכסוסטוס וקלף שניהם כשרים למזוזה אבל תפלין אין כותבין אלא על קלף ע"כ.
<h2>דף קג:</h2>
הלמ"מ שאין כותבין התורה אלא בדיו שהוא שחור ועשוי ממימי עצים ושרף שמבשלים אותן והכתב מהם אינו נמחק ואם כתב בשאר צבעונים כגון אדום או בחול של זהב פסול וכל נקב שדיו לח, כמו שכותבין בו, עובר עליו ואינו יוצא בצד האחר אינו נקב, אבל אם יוצא לא יכתב עליו שהרי האות נחלק לשתים ואין הכתיבה תמה ואמר רב האי לענין ספר המנוקד דקתני כברייתא [מסכת סופרים פ"ג] שאין קורין בו בצבור אפי' גרר הנקודות אין קורין בו והואיל והכי הוא אם העלהו מעלין אותו וקורין בו. ואע"ג שקראו בשבת או בי"ט בספר המנוקד כהן לוי ישראל וכו' מביאים אחר וקורין בו, שכך כ' משה רבנו לישראל תורה שאינה מנוקדת, ובא וראה שכמה דברים נקראים חלוף מן הכתוב כגון ישגלנה ישכבנה וכיוצא בזה אין כותבין אלא המסורת אבל המקרא לא נכתב וכן כל שהוסיף בס"ת סימנים שלא נמסרו לנו כגון שעשה סימנים להפסק פסוקים או שהניח פנוי כשעור פרשה במקום שאין סיום פרשה אין קורין בו כבר כתבנו שאסור לכתוב ס"ת שלא מן הכתב ויש מי שאומר שהסופר צריך לקרוא כל תיבה בפה קודם שיכתבנה מדאמר בהקומץ רבה [מנחות ל' ע"א] עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב דמשמע קודם שכתב אמר כל תיבה ותיבה. מיהו יש ספרים דלא גרסו אלא הקב"ה אומר ומשה כותב. סת"ם צריך לכתוב בימין כדאמרינן [מנחות ל"ז ע"א] קשירה בימין ככתיבה בימין ואם כתב בשמאל פסול דלא מקרי כתב דהא אפי' לענין שבת אמרינן דפטור דלאו דרך כתיבה בכך [שבת ק"ג ע"ב] ואטר ימינו ודאי כותב בשמאלו ואם כ' בימין פסול ושולט בשתי ידיו נמי כותב בימינו כדאמרינן... [חסר].
<h2>דף קח.</h2>
ת"ר אין כותבין תפלין אלא על עור בהמה חיה ועוף הטהורים אפי' על עור נבלות וטרפות שבהן אבל אין כותבין על עורן של טמאות שנ' למען תהי' תורת ה' בפיך מדבר המותר לפיך ומהאי למודא ידיענן נמי דס"ת אין כותבין אלא על טהורו' דהוקש בהאי קרא דכ' בתפלין כל התורה כולה לתפלין ומזוזה נמי אתקש לתפלין ולס"ת [גיטין מ"ה ע"ב] ותנן נמי... [חסר] וא' התם ועל עור של דג אפי' טהור לא אפשט אי כותבין עליו.
